ראשי > Uncategorized, גירושין, גישור > דירה השייכת לאחד, האם לידוע בציבור חלק בדירה ?

דירה השייכת לאחד, האם לידוע בציבור חלק בדירה ?


לאחרונה ניתן פסק דין בבימ"ש לענייני משפחה בטבריה בעניין של בני זוג, ידועים בציבור והנוגע לדירת המגורים שלהם.
מדובר בזוג שנישאו בנישואים רפורמים ונולדו להם שני ילדים. לאשה היתה דירה מלפני הקשר (דירת הוריה), והיא מכרה הדירה ורכשה תמורתה מגרש שנרשם על שמה בלבד.

על המגרש נננתה ווילה, ואח"כ, וכשזו היתה מוכנה, הוחלפה בדירה אחרת. כל הנכסים: המגרש, הווילה והדירה היו רשומים על שם האשה בלבד.

הבנייה נעשתה מכספים "מעורבבים", שכן לבני הזוג היה חשבון משותף והם לא שמרו על הפרדה ולא ערכו התחשבנויות על הכנסות והוצאות השוטפות וגם לא על הוצאןת הבנייה.

כעבור 9 שנות חיים משותפים, הם נפרדו. האיש תבע בבימ"ש מחצית מהזכויות בדירה.

בימ"ש בדק קודם כל אם היו ביניהם יחסים של ידועים בציבור (כלומר: אורח חיים תקין, ומאמץ משותף) וקבע שבאותו מקרה שני בני הזוג ראו עצמם כ"שותפים לחיים", לכל דבר : נסיעות משפחתיות וחופשות בארץ ובעולם, מעורבות של שניהם ברכישות הנכסים, חשבון בנק משותף (בנוסף לחשבונות נפרדים), רכבים משותפים, הוצאות בנייה של הווילה בקיצור: קופה אחת.

אחרי שנקבע שמדובר בידועים בציבור, עבר בימ"ש לשאלה – האם חזקת השיתוף שחלה על הידועים בציבור, היא גם לגבי נכס "חיצוני" כלומר – נכס שהיה לאחד מבני הזוג עוד בטרם הזוגיות, כמו הדירה המקורית שהיתה רק של האשה בטרם הכירה את האיש. בימ"ש קבע, שכיום, גם נכס חיצוני שלא נרכש ממאמצים משותפים, יכול להפוך לנכס משותף ולהתערבב ברכוש המשותף.  אמנם, הדבר לא נעשה אוטומטית ובימ"ש צריך יהיה לבחון כל מקרה לגופו ולהתייחס לפרמטרים רבים וביניהם:
האם מדובר בקשר זוגיות  ראשון או לא, משך החיים המשותפים, הגיל של בני הזוג, האם לבני הזוג ילדים משותפים  והאם יש ילדים ממערכות יחסים קודמות, טיב הנכס (לגבי דירת מגורים יותר קל להראות שיתוף מאשר לגבי נכס אחר או עיסקי), ועוד. חשוב לזכור שזאת לא רשימה סגורה.

אך המשקל הגבוהה ביותר ינתן לפרמטר של  מה סוכם בין בני הזוג, וסיכום יכול שיהיה בעל פה, בשתיקה, בהבנה, בהשתתפות בהוצאות בגין הנכס הנדון וכד'.

במקרה זה נקבע, שהדירה הנוכחית לא נרכשה בשלמות ממכירת הנכסים הקודמים של האשה. יש בדירה חלקים שהאיש נתן את חלקו (בהוצאות הבנייה, תשלומים, משכנתא וכד' – הוצאות שיצאו גם מהחשבון המשותף).

ולכן, פסק בימ"ש כי לאיש מגיע 25% משווי הדירה, וגם 25% משווי דמי השכירות אותם גבתה האשה במשך  שנתיים בהן היתה הדירה מושכרת.

אגב, החישוב של 25% נעשה ע"י בימ"ש משום שלא חלף זמן רב בין הרכישות של הנכסים ועד הפרידה,  וניתן היה לעקוב אחרי החשבונות וכמה כל אחד השקיע.

אבל, (וזה אבל גדול מאוד), לו היה חולף זמן רב (כאן הם היו בקשר זוגי סה"כ 9 שנים), יתכן שלא ניתן היה לסובב את הגלגל אחורה, ולכן  והדירה האחרונה היתה נטמעת כולה ברכוש המשותף עד לתוצאה שחלקו של האיש היה 50% משווי הדירה.

אז איך יודעים  מה יהיה החלק של הידוע בציבור אם בכלל?

אז זהו. שלא יודעים. אם בני הזוג לא רוצים הפתעות שבימ"ש יגדיר עבורם בדיעבד את האחוזים,עליהם להגדיר מראש , כלומר בהסכם שיעשה במהלך הקשר, : מה הציפיות ? מה האחוזים של כל אחד בנכס ?  מה קורה עם הוצאות לגבי הנכס ? מה קורה אם הנכס נמכר וקונים אחר תחתיו  ? מה קורה כשהנכס מושכר – לאן הולך הכסף ?ואלה רק חלק מהשאלות הדורשות הסדר.
בקיצור – אין קיצורי דרך ! כי בסופו של דבר בעת פרידה או מוות של אחד – יהיו קולות רבים, ובחישות מרובות.

ורק הסכם  ממון יכול בעצם לקבוע לגבי נכס, שהיה לאחד מבני הזוג לפני הקשר, האם לשני יהיה איזה אחוז ממנו בעת פרידה.

**************

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: