ראשי > Uncategorized > משמורת פיזית משותפת

משמורת פיזית משותפת


 משמורת פיזית משותפת הוא הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם.

הפסיקה קבעה חד משמעית כי ניתן לתייג את שני ההורים בתווית של משמורת משותפת, אפילו אם אין חלוקת זמן וטיפול שווה בין ההורים. כלומר: קביעת משמורת משותפת איננה בהכרח חלוקת זמנים שווה באופן מתמטי. זו נקודה משמעותית, שיכולה להרגיע הרבה הורים אשר יוצאים מגדרם לאחוז בסרגל המדויק של חצי-חצי.

6 דרישות צריכות להתקיים בכדי שאפשר יהיה להגדיר את שני ההורים כבעלי "משמורת פיזית משותפת":

(א)     מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים.

(ב)      רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם.

(ג)       רצון הילד.

(ד)      מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים.

(ה)     קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים.

(ו)     מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם.

התנאי הכי בעייתי הוא התנאי השני, כלומר, רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם.

הורה שירצה להכשיל את המשמורת המשותפת – כמובן שיטען שיש לו "חוסר תקשורת" עם ההורה השני.

בקלות רבה אותו הורה שלא מעוניין במשמורת המשותפת יכול לטרפד  זאת ע"י שימנע מקשר עם ההורה השני, שהרי ממילא תהליך של פרידה היא לא שמחה גדולה…

בתי משפט מודעים לכך, ולכן מתייחסים  לרמת הקונפליקט לא בעת הסכסוך, אלא בוחנים את הקשר שהיה בעבר בין ההורים, לפני הסכסוך. בכל מקרה, הפסיקה מפרידה בין שני מצבים:

האחד – רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה  בין ההורים (החלפת מסרים, גילוי רגישות בכל הנוגע לטיפול בילדים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי ועוד).
לבין השני – רכיב סביל (פאסיבי) שבו מספיק להמנע מיצירת מתחים ובעיקר אי חשיפת הילדים לקונפליקט הזוגי (בקיצור: לא לריב ליד הילדים).

במה שנוגע למשמורת פיזית משותפת, הרכיב השני, הסביל הוא תנאי הכרחי ואילו הראשון, האקטיבי, לא מוכרח להתקיים בשביל משמורת פיזית משותפת.  התקשורת  יכולה להשתפר  במרוצת הזמן, כך סוברים בתי המשפט. המשמעות היא, שהסדר המשמורת הפיזית המשותפת הינו בר מימוש גם במקום שרמת החיכוך ההורית בהווה גבוהה. ובלבד: שהילדים לא נחשפים לחיכוך ושיש גרעין תקשורת בין ההורים המאפשר לשניהם תפקוד הורי סביר.

התנאי האחרון – מגורי ההורים בסמיכות זה לזה – גם הוא מעורר הרבה קשיים ביישום. הכוונה היא, שהילד יראה בשני הבתים כמרכזיים בחייו. יש הסוברים שאי הסמיכות בין בתי ההורים הינה חסרת חשיבות, לעומת ההתפתחות הרגשית של הילד, אשר חווה את הגדילה  במשותף עם שני הוריו. לדעתם, לגדול עם שני ההורים חשוב יותר לעין ערוך מהמרחק הגיאוגרפי ,במיוחד אם הילד סתגלן. אחרים סוברים, ש"בית הוא בית" – הוא המקום ששם לימודיו, סביבתו החברתית והתרבותית, ושם חבריו של הילד. העובדה שהילד שוהה זמן בבית ההורה השני – בחגים, בחופשות, בשבתות ובאמצע השבוע – אינה הופכת בית זה ל"בית מרכזי נוסף".

אין בכך כדי להמעיט בחשיבות הבית הנוסף עבור הקטין, אך עדיין זה אינו – בית מרכזי נוסף.

התבלבלתם? מקווה שלא, העיקר הוא לבדוק את המהות, התוכן של ההסדרים בין ההורים ולא ההגדרה או התווית שמדביקים על ההסדר היא שקובעת.
בהליך גישור עם ההורים אני בודקת מה בדיוק מתאים להם, מבחינת עבודתם, השעות, הנסיעות, ההגבלה על מקום המגורים וכו'

הרבה פעמים יש פער בין הרצוי למצוי, ואם הדברים יעלו ויטופלו נכון בגישור – הסיכויים לכך שההסכם "יעבוד" לאורך זמן באופן חלק, הינו גבוה.

לקבלת סיוע מהדרה מטר בהקדם השאר פרטים כעת

:קטגוריותUncategorized
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: