ראשי > Uncategorized > חוק הגנת הפרטיות וחוקיות ראיות במשפט גרושין

חוק הגנת הפרטיות וחוקיות ראיות במשפט גרושין


אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות חשוף בתוך ביתו פנימה ולהיות מחויב בשם עקרון משפטי כזה או אחר לחשוף את סודותיו הכמוסים בפני העולם. הפתרון היחיד טמון מחוץ למערכת המשפטית.  הסכמות בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט הופכת את הפרידה למשהו "נקי", בלי כל הרפש כדוגמת מעקבים, צילומים וציתותים שמלווים תיקים רבים שמתגלגלים לפתחו של בית המשפט . כל אלה אמנם מפרנסים חוקרים פרטים ועורכי דין , אך הורסים לנו ולקרובינו לנו את החיים ואף את ה"כיס". הליך גישור חכם הוא הפתרון.

הצורך בראיות במשפט גרושין

הצורך להשיג ראיות שיחשפו את האמת הינו קריטי בדיני משפחה. וברור הוא, שבלא האמת – אין צדק ואין משפט!   כדי לחשוף את האמת מאפשר המשפט להשיג ראיות וקובע כללים מה מותר ומה אסור. עם זאת, חוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981 קובע את הזכות של כל אדם לפרטיות.  חוק זה מצטרף לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו אשר מתיימר להגן על פרטיותו של אדם. לדוגמא,  חוק האזנות סתר קובע את הכלל של "פירות העץ המורעל" היינו:  ראייה אשר מושגת בניגוד לחוק הינה פסולה, הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי ובית משפט לא יוכל לסטות מכלל זה.

הליך ללא גישור לעומת הליך מלווה גישור

פנייה של בני זוג להליך גישור אמיתי אצל איש מקצוע מומחה משאירה  את כל הליכלוך מחוץ לחדר כך שבני הזוג יכולים להתייחס עינינית למה שבאמת מטריד אותם והכי חשוב – להיות מסוגלים להסתכל על עצמם במראה ולא להרגיש אשמה כי הגיעו לשפל המדרגה. מה קורה אם לא יגיעו לגישור?איך יראה ההליך בערכאה השיפוטית? במקרה הבא, בעל עזב את הבית ובני הזוג חיו בפירוד במשך כשנה (בבג"צ 6650/04). הבעל  פנה לבית הדין הרבני בתביעת גירושין, וטען שלאשה קשר רומנטי ואף הציג תמונות. האשה הכחישה זאת מכל וכל. ואז, כדי להוכיח את טענתו, ניכנס הבעל באישון לילה לביתו (אותו עזב כשנה קודם לכן) יחד עם עוד 2 אנשים, תפס את האשה "על חם" עם מאהב ותיעד זאת בסרט. כשהביא הבעל את הסרט לבית הדיו הרבני כתמיכה לטענתו, התנגדה האשה להצגת הסרט כראייה בנימוק שחוק הגנת הפרטיות מגן עליה, שכן סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות אוסר "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". האם בית המגורים הינו רשות היחיד ?

במקרה זה הסכים בית הדין הרבני לקבל את הסרטון וזאת משני נימוקים: הראשון, אמנם  יש פגיעה בפרטיות, אך הפגיעה נעשתה בנסיבות שיש לבעל חובה חוקית ומוסרית לחשוף את מעשי אשתו. והשני, שהפגיעה מצד הבעל נעשתה תוך הגנה על עניין אישי כשר שלו. בבית הדין הרבני הגדול נקבע שהואיל ומדובר בבית השייך לשני הצדדים, לא מדובר "ברשות היחיד", ובכלל הגישה בפסק הדין זה היתה,  שכאשר מדובר בבני זוג, הפרטיות היא משותפת. פסק דין זה הותקף בבג"צ שאכן קבע שחוק הגנת הפרטיות לא נעצר על דלתו של הזוג הנשוי. ובמיוחד משעזב הבעל את הבית, כל הבית מהווה את "רשות היחיד" של האשה.

פסק דין נוסף שעסק בסוגיה של פרטיות בתוך המשפחה, דן בבני הזוג אשר חיו בנפרד שנתיים וחצי.  באחד הימים, כשהילדים שהו אצל הבעל, הבעל הגיע הביתה עם שלושה חוקרים פרטיים, הם פרצו את דלת הבית וצילמו את האשה עם מאהב במיטה. המאהב ניסה להדוף את החוקרים והם היכו אותו נמרצות, האשה מבוהלת, רצה עירומה לחדר הארונות וצולמה שם עירומה.  בית המשפט העליון באותו מקרה הדגיש שחשוב לנהוג במידתיות ולא לרמוס ברגל גסה את הפרטיות של בן הזוג. אם רמת הפגיעה בפרטיות נעשתה בצורה גסה ומעל הנדרש, חזקה על הבעל שפעל בחוסר תום לב ולכן אינו יכול להשתמש בהגנות שמעניק חוק הגנת הפרטיות. השופט ברק בפסק דין קובע את חשיבותו של הצדק, אך לא בכל מחיר !

לכל אחד מבני הזוג צדק משלו: מצד אחד האמת של האשה  שרוצה להמשיך בחייה, ובעל כורחה מערומיה נחשפים, ומצד שני האמת של הבעל המרגיש מרומה ונבגד ורוצה להתגונן בפני תביעת המזונות הגבוהים שהגישה אשתו, ושאם יוכיח בגידתה – יהיה פטור מהם. סוגיה זו מדגימה את הקושי בעשיית צדק בשימוש בכלים המשפטיים המקובלים בחוקים, דיני ראיות, וכללי הדיון בבתי המשפט. בית המשפט מחויב לעשיית חוק ולאו דווקא צדק.  צדק הינו תמיד סובייקטיבי. למעשה, ואף בתי המשפט מודעים לכך, שאת הצדק האמיתי , (זה שלוקח בחשבון את כל הפרמטרים הרלוונטים: אישיות, מחלות,היסטוריה וכו' ) ניתן להשיג בהסכם גישור!

ואכן, חוק יחסי ממון בין בני זוג כבר בסעיף מס' 1 קורא לבני זוג לערוך ביניהם הסכם, כי בסופו של יום – אנו שואפים לנהוג ביושרה ולא להרגיש בג'ונגל.

צרו קשר עכשיו לקבלת פרטים מהדרה מטר על בניית הליך גישור חכם לשניכם matarhadara@walla.co.il

Share

מודעות פרסומת
:קטגוריותUncategorized
  1. 20 בדצמבר 2010 ב- 10:33

    מסכימה לכל מילה. כגרושה לשעבר ידעתי מלחמות גירושין.
    אוכל לומר שכל הנשים שיזמו את הגירושין (שאיתן שוחחתי) חוו מלחמה שנבעה מכעס לא פתור ונסיון להכאיב חזרה. כמעט תמיד הנוקם מקבל כסף כפיצוי.
    אני מניחה שאפשר להחליף זכר בנקבה במשפט שלמעלה למקרים ההפוכים.
    להגיע לגישור פרושו לשים את הכאב בצד. את הכעסים. את הטינה והמרירות. ולכך דרושים אנשים בוגרים.

  2. 20 בדצמבר 2010 ב- 12:01

    אסתי תודה על תגובתך. את צודקת – בסך הכל מי שמכאיב ומונע מתחושת נקם – גם אם יקבל כסף (וגם זה לא ברור: כמה כסף ישפוך על הליכים משפטיים עד שיראה, אם בכלל ,שקל) זה לא יטשטש את הצריבות והכאב שנדבק למי שנוקם, מריר ומתוסכל.

    דרך טובה היא להתמודד עם רגשות קשים, במקום לשים אותם בצד . לפורר אותם, ללוש אותם. להבין מה הם באמת ואיזה תפקיד הם לוקחים בחיים שלנו.

    אגב – מצאתי במקרים בהם טיפלתי שהליך גישור מקצועי לא נעשה תמיד עם "אנשים בוגרים " דווקא, אבל מה שבטוח הוא, שבסיום תהליך הגישור הם ילמדו דבר או שניים על "להיות בוגר" או במילים אחרות – לקחת אחריות על החיים שלהם.
    המשך שבוע טוב | הדרה מטר

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: