גישור גירושין בתל אביב , יעוץ טלפוני ראשוני חינם עו"ד הדרה מטר 054-4745085

מזונות משקמים

שניים נפגשים. שניהם גרושים.   הם מתאהבים ובשלב מסויים של הקשר עוברים לחיות יחד. הם  עורכים הסכם ממון, שמבטיח הפרדה רכושית ביניהם. כך הם חיים כזוג, ידועים בציבור. חתול שחור עובר ביניהם לאחר 9 שנים והם נפרדים.

לאחר הפרידה, האישה הפגועה בת 48, תבעה בביהמ"ש למשפחה מזונות מבן הזוג הידוע בציבור. כשמדובר בזוג שאינו נשוי, לא מדובר במזונות מכוח החוק אלא ב"מזונות משקמים".
מזונות משקמים הם מזונות שבימ"ש רשאי לפסוק לצד "החלש", וזאת על סמך עקרונות היושר, ההגינות והצדק.

בימ"ש מפעיל שיקול דעת נרחב כאשר הוא בודק את זכאות למזונות משקמים. בוחנים פרמטרים רבים למשל: מה משך היחסים? האם נוצרה תלות כלכלית בתקופת היחסים? האם נולדו ילדים משותפים ? איך התנהלו היחסים בפועל? האם נגרם הפסד (או רווח) ליכולת השתכרות עקב הקשר? כיצד חולק הרכוש המשותף? מה הגיל של המבקש פיצויים משמקים ומה פוטנציאל ההשתכרות שלו או שלה? האם המבקש מזונות משקמים סובל מחרפת רעב?

במקרה הספציפי שהובא לבימ"ש, היה כאמור הסכם בין בני הזוג שהיו ידועים בציבור. אך ההסכם, שהסדיר את החלוקה הרכושית  ביניהם במקרה של פירוד, שתק באשר למזונות משקמים או פיצוי של אחד מבני הזוג במצב של פרידה.

את השתיקה הזאת פירש בימ"ש כך, שיש פירצה שבה יכולה להיכנס התובעת, ולתבוע מזונות משקמים, מה גם שבהסכם היה סעיף כללי שקבע, "שההסכם הזה אינו בא לגרוע מכל זכות קיימת או שתהיה קיימת בעתיד המוענקת לבני זוג הידועים בציבור כבני זוג".

זהו. הפירצה נפרצה, ולמרות שבמקרה זה התובעת לא חיה בחרפת רעב ואף לא בצימצום (הדירה שרכשו יחד חולקה בין שניהם, וכן היו לה כספים ממכירת דירתה הקודמת), מצא בימ"ש לנכון לפסוק לה 20,000 ₪ כפיצויים משקמים.

החישוב נעשה לפי 2,000 ₪ לחודש במשך 10 חודשים בהם נאלצה לאסוף את עצמה ולסדר את חייה לאחר הפרידה.

מסקנה: כל סעיף בהסכם חשוב !! המקצועיות היא שם המשחק. כל ביטוי שנכנס או שלא נכנס להסכם (כמו במקרה זה שלא הוכנס נושא המזונות המשקמים), יכול להוות פירצה שעלולה להתרחב.

מודעות פרסומת

האם הדירה מלפני הנישואין תשאר שלי גם בגירושין?

בחורה צעירה קיבלה מתנה דירה מאביה . הדירה נרשמה בטאבו על שמה, ללא משכנתא, והיא התגוררה בה. כאשר נישאה, בעלה עבר להתגורר עמה בדירתה ושם גם נולדו שתי בנותיהן.
לימים, פרץ סכסוך ושניהם הגישו תביעות כדי להתגרש.

הבעל טען כי מגיע לו מחצית מהזכויות בדירה, שכן האשה "לא אמרה לו בצורה נחרצת שהיא לא מסכימה לשתפו בבעלות". אמנם, האשה ערכה צוואה שבה לא העניקה זכויות בדירה לבעל, אבל היא לא סיפרה לו על הצוואה.

בימ"ש למשפחה קיבל את טענת הבעל, וקבע, שהאשה הציגה "מצג מטעה שנמשך על פני שנים רבות" שהדירה שייכת גם לבעל. למשל, כששהו בני הזוג בחו"ל, הדירה הושכרה ודמי השכירות הופקדו בחשבון המשותף. זאת ועוד – הדירה גם שופצה במהלך השנים מכספים  מהחשבון המשותף.

האשה, ערערה על פס"ד לבימ"ש המחוזי, וערעורה התקבל.
כבוד השופט שוחט, בבימ"ש המחוזי, קבע שכלל, הנכסים מלפני הנישואין שייכים לבן הזוג על שמו הם רשומים, אך לגבי דירת המגורים הפסיקה שונה.
אחרי שנות נישואין משותפים וממושכים, יכול מי מבני הזוג שאינו רשום בדירת המגורים, להביא ראיות המעידות על כוונת שיתוף שלו בדירה, למרות שהדירה אינה על שמו.
כלומר, לא האשה צריכה להוכיח שלא היתה כוונה לשתפו, אלא על הבעל היה להוכיח – שהאשה אכן התכוונה לשתפו. באותו המקרה, הבעל לא הצליח להוכיח את טענתו. השופט שוחט לא קיבל את גירסתו  שהדבר "נראה לי מובן מאליו" שחצי מהדירה בה  הוא התגורר עם אשתו היא שלו.

באשר לכספי השיפוץ, וכן דמי ההשכרה של הדירה, בימ"ש דחה את טענתו של הבעל שהדבר מעיד על שיתוף , שכן יש להבחין בין פירות (דמי השכירות למשל) לבין הקרן (שזו הדירה עצמה) שלגביה לא הוכחה כוונת שיתוף.

בשולי פסה"ד, השופט שוחט גם התייחס להתנהגותו של הבעל במשך מרבית שנות הנישואין – אשר בגד באשתו עם נשים אחרות, היה רשום לאתרי הכרויות ואילו אשתו הבליגה, השלימה וסלחה.
הבעל גם ניסה להעלים מאשתו סכומי כסף וכאשר הוא קיבל כספים בירושה -לא עלה בדעתו לשתף אשתו בכך.

כלומר, בין בני הזוג לא רק שלא היה שיתוף ריגשי, אלא גם לא היה שיתוף כלכלי, ולכן – התוצאה היתה הקביעה שלבעל אין חלק בדירת אשתו.
בנוסף, הבעל חוייב בהוצאות משפט גבוהות של אשתו בסך 40,000 ₪ !!

מסקנה?
לא תמיד כדאי להשאיר דברים מעורפלים ולא ברורים. כי ברגע האמת- כל אחד יכול להבין מה שנוח לו, אבל לא בהכרח עמדתו תתקבל.
לפעמים, נחוץ להבהיר דברים ולסכמם מראש, כדי"לשים הדברים על השולחן" ולמנוע עוגמת נפש.

מסקנה :
כדאי לחשוב טוב-טוב בטרם שמגישים תביעות. לבימ"ש יודעים איך נכנסים (עם המון רוח במפרשים ותקוות) אך לא ברור כיצד יוצאים…..

זכאות בן זוג שנטש לזכות בירושה

 

אשה התאבדה כי בעלה עזב לטובת אחרת.

האם הבעל זכאי לרשת את אשתו ז"ל ?

 

זו שאלה שעלתה לפני חודשים בפני בימ"ש למשפחה בראשון לציון.

 

מדובר בזוג נשוי ולהם 3 ילדים. האשה, רופאה במקצועה, שלחה מספר מיילים לבעלה, שעזב את ישראל ועבר לגור עם אחרת, שהיא תשים קץ לחייה אם הוא לא ישוב אליה. היא אף התריעה מספר פעמים על רצונה להתאבד בפני ילדיה וכלתה.

הבעל מצידו, לא ענה להודעותיה של אשתו ואף סירב לפניות הילדים ובני משפחה נוספים אליו.

לבסוף, מימשה האשה את איומיה, והתאבדה במנת יתר תרופתית.

 

אגב, לאחר מותה הגיע הבעל ארצה, אך משהבין כי עלול להיות צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, הוא מיהר לשוב לחו"ל.

 

בפני בימ"ש עלתה השאלה, האם הבעל זכאי לרשת את אשתו בנסיבות אלה?
לפי החוק, לא כל מי שגרם למותו של אדם יהיה פסול לרשת אותו, אלא רק מי שהתכוון לקטול את המוריש.

 

בית המשפט קבע שהבעל היה נשוי לאשתו בעת מותה, ולא ניתן לומר שהוא התכוון שהתנהגותו תביא להתאבדותה.

המנוחה היתה רופאה במקצועה וידעה היטב את תוצאות המעשה שעשתה, ופעלה כדי לסיים את חייה.

 

הואיל וכך, קבע ביהמ"ש שהבעל זכאי לרשת את אשתו המנוחה ע"פ חוק הירושה כלומר : לקבל מחצית מעזבונה (והמחצית שנותרה – תעבור לשלושת הילדים).

 

מסקנה :

אין ספק שצוואה היתה פותרת את כל התסבוכת המשפטית ותחושת העוול.
זו דוגמא לכך שהחוק היבש הוא לא תמיד צודק.
די ברור שבנסיבות שבעלה עזב אותה לטובת אחרת – היתה האשה בוחרת שלא להוריש לבעלה, ומסמך פשוט ולא יקר –צוואה-היה מאפשר לילדיה את הכספים הנדרשים להם להתמודד עם הטרגדיה של אמא שהתאבדה.

 

אדם מקיים יחסים אינטימיים עם אשתו של אחר. האם לבעל יש עילת תביעה נגד המאהב ?

13 באפריל 2014 כתיבת תגובה

בימ"ש העליון (!) עסק לפני חודשים ספורים בשאלה, האם כשראובן מקיים יחסים אינטימיים עם אשתו של שמעון, האם שמעון יכול לתבוע תביעה נזיקית את ראובן. (השמות כמובן בדויים).
מדובר בשני חברים, אשר נישאו לשתי אחיות. (כלומר: ראובן ושמעון הינם גיסים). הם נהגו לבלות יחד ולימים התפתח רומן בין ראובן ואשתו של שמעון. כתוצאה מכך, טען שמעון כי הוא לקה בדיכאון חמור עד כדי שהוא סובל מנכות נפשית לצמיתות של 40% .
בימ"ש המחוזי שאליו הוגשה התביעה המקורית קבע, שקשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן-הזוג. כאשר אשה מרצונה החופשי בוחרת לקיים קשר רומנטי עם אחר, אין לבעל הנבגד זכות תביעה נגד אותו הגבר. לו היתה הכרה בתביעה כזו, זו תהיה גזירה שהציבור בחברה מתקדמת ודמוקרטית לא יוכל לעמוד בה, כך קבע בימ"ש המחוזי.
הבעל הנבגד, שמעון, הגיש ערעור לבימ"ש העליון. ההליכים בבתי המשפט נמשכים זמן ממושך, ובינתיים החיים ממשיכים ושני הזוגות שיקמו את מערכת היחסים הזוגית. מה שלא עצר את התביעה של הבעל נגד המאהב בבימ"ש העליון.

הערעור עסק בשאלה, האם החלטת בימ"ש המחוזי לא נותנת הכשר לבגידות, ומהווה פגיעה בקדושת ערך המשפחה, באופן שהחלטת בימ"ש המחוזי מהווה קביעה מרחיקת לכת שתהיה בעלת השלכות חמורות על החברה בישראל.
בימ"ש העליון התייחס בכובד ראש לחשיבותם של ערכי קדושת המשפחה, אך למרות זאת דחה את הערעור.

ראשית, העליון קבע כי הבעל ביצע עבירות פליליות בניגוד לחוק הגנת הפרטיות בכך שצירף יומנים אישיים של אשתו, צילומים והקלטות אסורות.
שנית, לגופו של עניין, קשר הנישואין הינו נושא אופי מיוחד, המבוסס בראש ובראשונה על שותפות רגשית, ולכן, הואיל ואין זה חוזה רגיל, לא ניתן להתייחס למאהב כמו שגרם להפרת חוזה הנישואין.

ההתחייבות "לא תנאף" של בני הזוג אחד לשני היא במישור החברתי-מוסרי-דתי ואין להכניסה לתוך המערכת המשפטית.
שופטי בימ"ש העליון "נזפו" בציבור המתדיינים ההולך וגדל בישראל, וקראו להם להפנים כי ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב.
ההליך המשפטי, החקירות על דוכן העדים, הראיות והמסמכים מהווים כשלעצמם פגיעה קשה בפרטיות אף יותר מהעניין עליו תובעים.

ועוד נקודה חשובה עלתה בפה"ד של העליון – המשפט המודרני הולך ומנתק את שאלת האשם של אחד מבני הזוג מיתר הנושאים הכספים.

למשל, החוק מאפשר היום לבצע חלוקת רכוש בין בני זוג עוד לפני הגירושין, בלי קשר לשאלה, מה תרומתו של צד לפירוק הקשר או במילים אחרות: כמה הוא אשם בפירוק הקשר. לכן, אין לאפשר הכנסת שאלת האשם של בן זוג זה או אחור "בדלת האחורית" של בתי המשפט על ידי הגשת תביעת נזיקין בטענת ניאוף.

האם יש לי זכות להשאר בדירה שלי?

הנכס העיקרי המשותף לבני זוג בדרך כלל הוא דירת המגורים.  בזמן פרידה, עולה השאלה: מי מביניהם יישאר לגור בדירה ?

 

גם אם בני הזוג הנפרדים החליטו למכור את הדירה, תישאר השאלה – מי יגור בדירה עם המכירה ?

 

חוק המקרקעין מאפשר לכל אחד מבני הזוג לבקש "פירוק שיתוף" כלומר – למכור את הדירה ולהתחלק לפי ה – %  הרשומים בטאבו.

 

האם יכול אחד מבני הזוג להתנגד להליך פירוק שיתוף ?

התשובה מורכבת. לפי חוק המקרקעין, התשובה שלילית. אך יש דינים נוספים. למשל – אשה יכולה לדרוש מבעלה מזונות ומדור ולבקש שהמדור יהיה "מדור ספציפי" (ולא רק סכום כסף שמהווה תשלום עבור מדור בדירה אחרת).
אשה שרוצה להשאר בדירת המגורים בדרך כלל תפנה לבית הדין הרבני ותבקש שלום-בית, ומן הסתם צריך "בית", את בית המגורים של בני הזוג בשביל להשכין בו שלום, או לפחות לנסות ולשקם את חיי הנישואין.

במקרה כזה, יכולה הדרישה של פירוק שיתוף ומכירת הבית להתעכב עד אשר בית הדין הרבני יחליט שאין סיכוי לשלום בית.

 

לאחרונה, הובאה בקשה כזו לבימ"ש למשפחה במחוז תל-אביב, אישה  אשר נשארה לגור בבית המגורים המשותף לה ולבעלה (והבעל עזב את הבית), דרשה מבימ"ש שלא למכור את הבית. באותו המקרה כבר קבע בית הדין הרבני שאין סיכוי לשלום בית, אך האישה טענה שצריך להמתין עם המכירה עד להחלטה שתקבע את החלוקה בכל העניינים הכלכליים האחרים של בני הזוג.

השופטת אסתר ז'יטניצקי (רקובר) קבעה, שאמנם המצב האופטימאלי הוא להחליט בכל העניינים הכלכליים יחדיו, אבל לבית המשפט שיקול דעת.

באותו מקרה הבעל חי למעלה משנה מחוץ לבית, שווי הבית גדול (בית פרטי עם בריכה), שמכירתו תאפשר לכל אחד מבני הזוג לרכוש דירה נאה, ויתר הנכסים – שחלקם בחו"ל – (ויש טענות של כל אחד מבני הזוג שהוברחו לחו"ל), חלוקתם הינה מורכבת וקשה ביותר. לכן קבעה השופטת שהשכל הישר אומר לתת צו מיידי למכירת הבית, מבלי להמתין עד לחלוקת יתרת הרכוש.

 

בהסכמים אגב, יכולים בני הזוג להסכים מי מביניהם יישאר לגור בדירת המגורים, ואף מי ירכוש את החלק של השני, תוך התחשבות בהוצאת השכירות הנגרמת לבן הזוג השני.

 

במקרה של רכישת החלק בדירה ע"י אחד מבני הזוג, גם כאן ההסכם יכול להיות גמיש. ניתן למשל להתחשב ביכולות הכלכליות העכשוויות והעתידיות של כל אחד מבני הזוג (כמו קופה או חיסכון שמשתחרר בעתיד וכיוצ"ב).

 

                                                                    26.3.2014

"מדור"-מה זה?

המילון מפרש מדור כ"קורת-גג".

בעולם המשפטי "מדור" הינו רכיב כספי המתווסף לסכום מזונות בהם חייב אב לילדיו.  כלומר, כשאב חייב במזונות ילדיו, הוא חייב גם במדורם.

את המדור יכול האב לתת בשני דרכים:

 

  1. להעמיד את חלקו בדירה לטובת הילדים (המקרה הקלאסי הוא כשהאב  עוזב את הבית, אך הילדים ממשיכים להתגורר בבית עם האם).

 

  1. בתשלום חודשי.

 

שתי הדרכים הינן לא נקיות מבעיות.

 

במקרה הראשון, אמנם הילדים גרים בדירה, אך עולות שאלות כמו: תשלום משכנתא, תשלום שכ"ד, תשלום הוצאות ארנונה, מים, חשמל וכו' מה קורה כשהאמא רוצה לגור בדירה עם אדם נוסף? ועוד שאלות.

 

ובמקרה השני, עולות שאלות נוספות לשאלות הנ"ל והעיקריות שבהן – מה גובה התשלום החודשי. במילים אחרות: עלות של איזה דירה? באיזה איזור? הרי יש פערים גדולים בין שכונות בשוליים, לבין ישובי יוקרה.

 

בתי המשפט מבחינים בין: "מדור הכרחי" לבין מדור שהוא בגדר מותרות.

בכלל, בכל הנוגע למזונות ילדים, ההתייחסות היא, שהצרכים ההכרחיים שווים בין ילדי עניים וילדי עשירים.

 

ילד אינו חייב להתגורר בישוב יוקרתי, אך מצד שני גם מגורים בשכונת מצוקה או באזור מבודד ושכוח-אל אינם ראויים לקטין ולצרכיו החברתיים המתפתחים.

 

האמא אמנם רשאית לבחור לגור באיזה איזור יוקרתי שתבחר, אך החיוב של האב בגין רכיב המדור יחושב לפי 1/3 מעלות המדור המינימאלית לכל ילד. (לשני ילדים 40% ולשלושה ילדים ומעלה 50%).

 

לסיכום, בימ"ש קובע את הסכום על-פי שכ"ד הנמוך ביותר האפשרי, שהינו סביר, מבחינת טיב הנכס ואזורו.

 

רק אם לאב יש יכולות כלכליות גבוהות המצדיקות חיוב נוסף עליו, מדין צדקה, ישקול ביהמ"ש חיוב ב – 1/3 מהמדור "היקר" אותו בחרה האם.

ומה כאשר האם כלל לא משלמת שכירות, למשל, כשהיא מתגוררת עם הילדים אצל הוריה?  

בדרך כלל, בימ"ש לא יאפשר חיוב במדור אם לא הוכח שהאם משלמת להוריה, (במקום שוכרים אחרים למשל), או אם נגרמו לסבים הוצאות משמעותיות בשל כך.

 

התוצאה מהאמור לעיל, שכאשר זוג נפרד, חשוב ששניהם יחליטו יחד מה היא סביבת המגורים המיטבית עבור ילדיהם ויערכו לכך בהתאם. בימ"ש יחייב במדור רק לפי החוק, אך בהסכם אפשר לקחת בחשבון פרמטרים שונים, כמו: השתתפות בשכירות, חלוקת הזמנים שהילדים שוהים אצל כל הורה, רצון של שני ההורים לגור בקרבת מקום, לחפש דיור בשכונה נוחה יותר מבחינת הוצאת השכירות וכיוצ"ב.

 

השפעת משמורת משותפת על חבות במזונות

משמורת משותפת הינה חלוקת הזמן באופן דומה ונירחב, (ולא דווקא זהה) בה שוהים הילדים עם כל הורה.

כאשר  חלוקת הזמן היא כזו, נשאלת השאלה מה לגבי מזונות הקטינים ?
את השאלה יש לפרק למספר שאלות מישנה:

  1. בהוצאות חינוך, גנים וכד' וכן הוצאות בריאות
    ההורים חולקים בהוצאה זו בדרך כלל חצי-חצי.

  1. לגבי הוצאת מדור –  
    ההוצאה של שכר דירה וארנונה (כלומר המדור),  אינה תלויה במספר הימים בהם מתגוררים הילדים בדירה ולכן רכיב זה נשאר ללא שינוי גם במשמורת משותפת.

אבל מה לגבי הצרכים ההכרחיים של הילדים (מה שמכונה "מזונות בסיס") ? כאן, התשובה קצת יותר מורכבת.

בתי המשפט פוסקים על פי החוק. והחוק של יהודים בעניין מזונות הוא הדין העברי. הדין העברי קובע, שמזונות הבסיס חלים על האב בשלמות, עד הגיע כל ילד לגיל 15 שנה. ומגיל 15 ועד 18 – עפ"י הדין העברי חולקים ההורים בהוצאה בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.

ההסתמכות על הדין העברי יוצרת תוצאה שאינה תמיד צודקת. למשל, על פי הדין העברי אב יהודי לא חייב כלל במזונות ילד שנולד לו ממי שאינה יהודיה!
וכמובן אין תשובה בדין העברי למציאות של משמורת משותפת.

כדי לתת מענה עכשווי,  בתימ"ש מוצאים דרכים שונות ומשונות להתמודד עם קביעת סכום מזונות לילדים כשמדובר במשמורת משותפת. אביא מספר דרכים כאלה מהפסיקה בשנה האחרונה :

  1. דרך של הפחתה ב – 25% .
    במספר פ"ד הופחתו המזונות המשולמים לאם ב – 25% מהסכום שהייתה מקבלת לו הילדים לא היו במשמורת משותפת.

  1. בפ"ד אחרים השופטים פירשו את הדין העברי כך שהחיוב המוחלט על האב במזונות הילדים יהא עד גיל 6 (במקום 15).
    ומגיל 6 – יתחלקו ההורים במזונות הילדים לפי יכולותיהם.

  1. בפ"ד אחרים, אמנם נפסק לפי הדין העברי אך בשולי פ"ד השופטים הביעו את מורת רוחם מחוסר השוויון הזה. למשל,  השופט יהודה גרניט שציין: "מן הראוי הוא שבמזונות יהיה לכל הקטינים במדינת ישראל דין טריטוריאלי אחד" (ולא להבחין בילדים עד גיל 6 , 7 או 15) .
    או השופט שוחט שציין, שהפעלת הדין האישי לא עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק והשוויון המופיעים במגילת העצמאות.

  1. בפ"ד אחרים, השופטים הלכו בדרך של הקטנת רכיבי הצריכה שנחשבים כ"צרכים הכרחיים" והגדילו במידת האפשר את הרכיבים האחרים של הוצאת הילדים, רכיבים שלגביהם ניתן לחייב את ההורים להתחלק חצי-חצי.

  1. במספר פ"ד – השופטים קבעו שכל הורה ישא בהוצאות הילדים כשהם אצלו ולא נפסקו כלל מזונות.

לסיכום –

הואיל ואין חקיקה בנושא ואין אחידות בפסיקה – קשה לדעת מה תהיה התוצאה בבית משפט של מזונות הילדים כשמדובר במשמורת משותפת.

הפתרון ההגיוני היחיד במציאות הזו הוא לערוך הסכם ובו להסדיר את כלל ההסדרים של הילדים במשמורת המשותפת:
הן הסדרי המפגשים וחלוקת זמנים נוחה לשני ההורים, והן מבחינת חלוקת כלל ההוצאות של הילדים באופן  שייקח בחשבון את מירב הפרמטרים הרלוונטיים לצורך קביעת הסכומים.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: